מה לא בסדר אצלי?

 כשהיתי ילד,רצו להשאיר אותי שנה נוספת בגן ,

כי לא ממש תיקשרתי עם שאר הילדים.

הייתי מין אאוטסיידר כזה כולם היו מתפלשים בבוץ,מתלכלכים בצבעים,

מרוחים במקרוני עגבניות וצועקים ואני כאילו יצאתי מז'ורנל,

נקי ומסודר מסתכל על החיים מהצד, לא ממש משתלב.

התחושה הזאת רדפה אותי גם בחיי הבוגרים, לא ממש הרגשתי שייך,

הרגשתי שאני משתתף בסרט שהוא זר לי,

כולם נראו נהנים ואני היתי דומה לתמונה הזאת של "הילד העצוב".

אני מניח שהיתי מאוד רגיש הסתגרתי והיתי מופנם, די מפוחד מהחיים מחוץ לבית,

די מנותק וחי בעולם משלי .

קרה לכם שהרגשתם לא ממש מחוברים לסיטואציה?

שאתם רוצים להתבטא אבל לא ממש מבינים מה אתם רוצים לומר?,

שלא ממש מעניינת אתכם הסביבה שאתם נמצאים בה,

אבל אתם חייבים לחיות את המסגרת הזאת שנכפתה עליכם?

ואז מתחילים לבדוק מה לא בסדר אצלכם?, למה אתה לא מתחבר?

(אולי כי זה לא מעניין לי) אבל לאחרים זה כן מעניין

, למה אתה לא משחק ? למה אתה לא מדבר ?,למה אתה לא כמו כולם?

למה ולמה ולמה?

ואז גם מגיעה יועצת שנותנת לך להרגיש שמשהו כנראה לא בסדר אצלך

(ואולי משהו לא בסדר בתפיסה שלה את המונח "בסדר")

ומי החליט שככה זה בסדר?

אם ניקח אדם שממציא סיפורים ומתחיל לספר כל יום סיפור חדש,

סביר להניח שנסתכל עליו כאדם הזוי,

אך אם הוא יכתוב ספר מסיפוריו כנראה מאוד נעריך אותו כסופר.

בעולם שלנו נוהגים להכניס אנשים לתבניות

ומה קורה אם אתה לא מתאים לתבנית?

ידחסו אותך לתבנית עד שתקבל את הצורה של התבנית.

אני למשל לא התחברתי לתחום הריאלי ולמתמטיקה,

אלא יותר לציור,תאטרון ואומנות,האם בגלל שאני לא טוב במתמטיקה

אני צריך להרגיש שמשהו אצלי לא בסדר?

אז למה החברה נותנת לנו להרגיש כך?

הידעתם? בסין ילדים לומדים עד השעות הקטנות של הלילה

כדי להוציא 100 במתמטיקה למה? כי ככה מכריחים אותם

ובדרך כלל כשאתה עושה משהו כי ככה צריך ולא כי ככה אתה רוצה,

נוצר תיסכול.את התיסכול הזה אנחנו סוחבים לפעמים כל החיים,

התיסכול הזה גורם לנו לבקר אצל פסיכולוגים,

לשנוא את עצמינו,לפחד לעשות מה שאנחנו באמת אוהבים,

ולעבוד במה שהחברה או הסביבה שלנו מכתיבה כדבר "הנכון" לנו

(או מה שאנחנו רוצים להגשים לאמא או אבא כי הם לא הגיעו בעצמם)

ומאחר ואנחנו רוצים להתאים לתבנית ולא ליחודיות שלנו כאינדיבדואלים

אנחנו בהרבה מקרים מוותרים על מי שיכולנו להיות,

אם הינו שומעים לילד הקטן שנמצא שם בפנים .

הילד הזה עדיין קיים שם,אולי הוא כועס עליכם,

אולי הוא עצוב,אולי הוא מחכה שתדברו איתו

אז מה שאני מציע לכם הוא לכתוב לילד הפנימי שלכם מכתב,

לשאול אותו מה שלומו מה הוא רוצה?,

אולי להבטיח לו שמכאן והלאה אתם תקשיבו גם לרצונות שלו לשם שינוי

שאולי הפעם ,רק הפעם תרשו לעצמכם להרגיש הכי בסדר שבעולם.

​